Damage from seeing ("Hezek Re'iya")

 

"A shared yard.... each neighbor should compel the other to build a wall in its middle, so that his neighbor wouldn't see him while he is using his part of the yard, as damage from seeing (Hezek Re'iya) is considered a damage" ("Hilchot Shechenim", chapter 2, 14.)

 

"Damage from seeing" is one of the guiding principals in determining "Hilchot Schenim" – jewish rules and codex between neighbors. The assumption that seeing causes damage to the seen, can be interpreted in several ways, and the different commentators relied on either mystical or socio-behavioral approaches to explain the connection between seeing and damage, according to their different beliefs.

It seems that the neighbor who is seen is the damaged one and the one who is looking is the damager. The gaze sent by person onto his neighbor, his neighbor's property or family, carries the potential for damage or is, in itself, the damage, again, according to one's belief. (Whether the gaze has penetrated a private zone or it has opened a door to the "evil eye")

The prohibition is aimed at the one who sees. He is not supposed to look at his neighbor's deeds. But both neighbors are obliged to avoid the potential seeing. Each side should avert the possible damage by preventing the potential misdoing of the other, but also his own.

Two elements are melded in the concept of "Hezek Re'iya" (damage from seeing); the right for privacy and protection from the gaze, which has born mythical powers since the dawn of history.

But the witching gaze needs a second party to execute its power. The Medusa's eyes have no effect on he who doesn't look at them. The mutuality embedded in seeing, even if not egalitarian, is an essential component of its power.

If the gaze is not being received, absorbed, it looses its extra value. It is not without reason that we want our interlocutor to look us in the eye. The shifting away of the gaze is castrating. A gaze that has no witness, no second or third party (note that in ancient times there was always a third party, a witness to all one's deeds, so that seeing would have power even over an object, such as a field in flower), becomes merely "a tool", an information conduit.

 

But what about the damage from not-seeing?

What is the power of that which exists but is invisible, or of the partially or vaguely seen?

 

e-seeing (literally in Hebrew: non-seeing or, electronic seeing)

The far away, or the close-but-out-of-reach, will eventually become exotic or demonic, or both, as these are not contradictory terms. A blurred, hinted, partial or veiled sight triggers off a set of compensations in the frustrated seer's mind.

When the optical seeing is not sensually satisfied, when it is flat and does not generate a real experience, the mind seeingsteps in, and produces an imaginary world image - a virtual reality.

The usual conception of seeing in contemporary society is as a tool. An act that only receives inputbut does not send output. It can be described, maybe, as "Visual Hearing" in the sense that it functions as an elaborate receptor of enormous capacity. In contrast to mythical seeing and its active force, this is passive seeing, that relegates activity to inner channels where it is expressed in the compensation, acquisition and elaboration processes of the consciousness.

Although variegated, our visual experience is mostly informative. It is constructed of countless inputs: images, texts, icons, and even video excerpts. But there is no direct, two-way relationship between the images and the viewer.

The mass of information, its richness, variety and availability feed the virtual world, which becomes detailed and complicated to a degree of an almost total imitation of the "real" reality, and indeed it produces concepts, world images, and even actions in the actual world.

 

Problems of distance

One of the most dominant illusions is nearness(we know far more people, places and events than ever), that brought about the concept of the "global village". ...And in that village, just like in a village, everybody knows what his neighbor is doing. Everyone has a view and an opinion about the other. The illusion of nearness is so vivid, that we even allow ourselves to take one step further and intervene (fix, save, free, educate, declare wars...).

 

Nearness is an ambivalent term, even in the real world. “Near” is an adjective to which relativity is immanent. And still, there’s a different between the real-world nearness and the virtual one. In the real world, Tel Aviv is as close to (or as far from) Jerusalem exactly as Jerusalem is to Tel Aviv. This is a symmetrical distance.

In the World Wide Web distance is a-symmetric by definition and its relativity is of a totally different character. If my homepage contains a site to Laboratoire Village Nomad, then la corbiere is a click away from Brussels, but Brussels isn’t necessarily one click away from la corbiere, and if it is, then the symmetry is incidental, not obligatory. Moreover, next to my homepage link to the laboratoire, there can be other links, all as near or as far.

 

Another important difference between the real and the mediated world is related the concept of inexhaustibility. And in other words- the infinity. The real world is infinite and inexhaustible (even if we take as example just a tiny slice of it), while the virtual world(s) as wide, immersive and versatile as they might be, are always infinite, even if we as user never reach their “end”. This difference, as obvious as it may seem, is crucial in relation to intermediated world images. What special about this type of non seeing, and what makes it so powerful, is that it’s not based on blindness but on over-seeing.

 

About Gaps and Gluts

Gaps and gluts are main vehicles of ambiguity, another form of non-seeing. If I can’t answer a question, the reason for this would be either lack of relevant information or too much information that can’t be reduced to an “answer” (like in the complicated question “how are you?”)

What both dangerous and fascinating in non-seeing situations is the co-existence gaps and gluts within the same information.

The Gaps part is easy to grasp, we all know that information is usually partial, but the gluts are more tricky, and if I get back to the above mentioned non-seeing as a “lack”, as an unsatisfied gaze, than the gluts are all this imaginary completions we produce immediately and instinctively, often unconsciously.

 

Mind the gap

But is objective truth and transparency are what we after? Personally, I’m very fond of the obscurity of e-re’iya (non seeing) and the blinding light in which blinks its sister e-seeing. The gaps can be great triggers for increased activity of the imagination, they are fertile blank spots, but they are not self standing. Gaps cannot exist in a vacuum, as between the gaps there is substance.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היזק אי-ראיה

״חצר השותפין... יש לכל אחד מהם לכוף את חברו לבנות הכתל באמצע כדי שלא יראהו חברו בשעה שמשתמש בחלקו, שהזק ראיה הזק הוא" (הלכות שכנים פרק ב', י"ד)

הזק ראיה הוא אחד העקרונות המנחים בקביעת הלכות בחיי שכנות. ההנחה שראיה גורמת נזק לנראה יכולה להתפרש באופנים אחדים, ועוד לפני עידן הסקפטיציזם המדעי הפרשנים השונים נדרשו להסברים מיסטיים או חברתיים-התנהגותיים להבהרת הקשר הסיבתי, כל אחד על פי השקפת עולמו.

המצב המתואר הוא שהשכן הנראה הוא הניזוק והשכן הרואה הוא המזיק. המבט ששולח שכן אחד אל רעהו, אל רכושו או בני ביתו, הוא בעל פוטנציאל מזיק או מזיק במהותו, שוב, בהתאם להשקפות השונות (אם נפגע כבודו של השכן או אם נחשף להשפעתה של "עין רעה"). האיסור חל על הרואה- הוא אינו אמור להביט על מעשיו של שכנו, אבל חובת מניעת הראיה חלה על שני (כל) השכנים. כל צד צריך למנוע את האפשרות שהאחר יראה אותו ויזיק לו. כל צד מגן על עצמו מפני פגיעתו של האחר, ע"י כך שהוא מונע את העברה הפוטנציאלית, אבל גם את עברתו שלו.

שני יסודות משמשים בערבוביה במושג הזק ראיה: הזכות לפרטיות וההגנה מפני המבט, שלעוצמתו המטאפיזית היסטוריה ארוכה ועניפה. אך המבט המכשף זקוק לצד ב' כדי לפעול את פעלתו. עיני המדוזה אינן משפיעות על מי שאינו מחזיר לה מבט. ההדדיות של הראיה, גם אם אינה שוויונית, היא אלמנט מהותי לכוחו. אם אין מי שמקבל את המבט, שסופג אותו, הראיה מאבדת את הערך המוסף שלה. לא לחינם אנחנו רוצים שבן שיחנו יסתכל לנו בעיניים, הסטת המבט מעקרת. מבט שאין לו עדים, צד שני או שלישי, (וכאן המקום להוסיף שאולי בזמן הקדום תמיד היה צד שלישי, עד לכל מעשי היחיד, ומכאן שלראיה היה כוח גם כשמושאה היה אובייקט דוגמת שדה פורח) הופך רק ל"מכשיר", לצינור מידע.

אבל מה לגבי הזק אי-ראיה, מה הכוח של הקיים אך אינו נראה, או של הנראה בצורה חלקית ומוגבלת? הרחוק, או הקרוב-אך-רחוק, יהפוך במוקדם או במאוחר לאקזוטי או לדמוני. ומכיוון שאין אלה מושגים סותרים- אולי לשניהם גם יחד. מה שנראה רק מרחוק, במטושטש, באופן מרומז, חלקי או מוסתר, מפעיל אצל הרואה המתוסכל מערכת של פיצויים והשלמות. כשהראיה האופטית לא באה על סיפוקה החושי, כשהיא שטוחה ולא מייצרת חוויה אמיתית, הראיה המוחית נכנסת לפעולה ומייצרת תמונת עולם דימיונית, מציאות מדומה. מצב הראיה הרווח בחברה העכשווית הוא של ראיה "מכשירית", ראיה קולטת ולא משדרת, אולי ניתן לכנות אותה "שמיעה ויזואלית"., במובן זה שהיא מתפקדת כרצפטור משוכלל, בעל קיבולת אדירה. בניגוד לראיה המיתית, בעלת הכוחות האקטיביים, זוהי ראיה פאסיבית, המפנה את האקטיביות לערוצים פנימיים. האקטיביות נמצאת בתהלכי הפיצוי, העיבוד והשכלול שבתודעה. על כל גיוונה, החוויה הויזואלית שלנו היא ברובה אינפורמטיבית- היא מורכבת מאין-ספור inputs: תמונות, טקסטים, סמלים ואפילו קטעי וידיאו, אבל אין יחס דו סטרי בלתי אמצעי, בין הדימויים לבין מי שצופה בהם. ריבוי האינפורמציה, העושר והגיוון העצום של המידע הזמין לנו, מזין את העולם הוירטואלי שהופך להיות מורכב ומפורט יותר עד כדי התחזות מוחלטת כמעט למציאות "האמיתית". והוא אכן מייצר השקפות, תפיסות עולם ואף פעולות בעולם הממשי.