SKCOLIDLOG and Other Inversions

Our contemporary version of Goldilocks and The Three Bears

A short text, written in parallel to the work SKCOLIDLOG and Other Inversions (Appeard as a wall text in its first exhibition at Herzliya Museum, 2015)

SKCOLIDLOG and Other Inversions

We might be a contemporary Goldilocks,
Lost in a thick forest,
Tired of abundance, hungry for some hunger, in quest of lack.

One day she arrives at a clearing in the forest,
she finds there not one house, but many
the owners seems to be away.

She doesn't need to peep through a keyhole to notice:
They didn't go for a walk until the soup cools off.
They left by planes and sinking boats
Toward the lands of goldilocks.

Goldilocks is inside. The owners left nothing behind.
Not a table with three bowls of soup, no wooden chairs in different sizes, no made-up beds to crawl into when weariness takes hold.
She is free of this story-line.
She is free from all choice, freer than she ever was.

Goldilocks sits down, she has arrived.
The non-chair can be nothing but just right.
Resting the body, focusing the mind,
Both weightless and stable,
From her vantage point she is seen and seeing at the same time.

Goldilocks is waiting at the non-table.
An uncalled guest, an ad-hoc host, she lays her hands on it to mark an edge.
The gap in front of her is a size-less, boundless surface,
There is no issue that cannot fit, no question it cannot bear.

Lying in a bed that is neither too soft nor too hard. Looking upward, Goldilocks is exposed, unprotected, not seeking control, not needing a horizon.
She lets go of all bearings.
The emptiness seems to hold.

A moment before she's snatched by dreams she thinks:
There must be an open window somewhere, anticipating her escape.
She will leave no trace.
The non chair wasn't broken, no soup is spilled on the non-table, she didn't leave her smell in the non-bed.




מעשה בהבהז והיפוכים אחרים


יתכן שאנחנו זהבה עכשווית,

אבודה ביער עבות,

עייפה מהשפע, רעבה לקצת רעב,

בחיפוש אחר חוסר.


יום אחד היא מגיעה אל קרחת ביער,

היא מוצאת שם לא בית אחד, אלא רבים.

הדיירים לא נמצאים.


היא לא צריכה להציץ דרך חור המנעול כדי לראות:

הם לא יצאו לטיול עד שהארוחה תצטנן.

הם עזבו במטוסים ובספינות טובעות

אל עבר ארצות-זהבה.


זהבה בתוך הבית. בעליו לא הותירו דבר מאחור.

לא שולחן עם שלוש קערות מרק, לא כיסאות עץ במידות שונות,

לא מיטות מוצעות לשקוע בהן כשהעייפות משתלטת.

היא חופשיה מקו העלילה,

חופשיה מכל בחירה, חופשיה משהייתה אי-פעם.


זהבה מתיישבת, היא הגיעה.

הלא-כיסא תחת גופה, לא יכול אלא להתאים למידתה.

עכשיו כשהגוף נח, הרוח נדרך.

היא חסרת משקל ויציבה גם יחד, צופה ונצפית בו בזמן.


זהבה מחכה ליד הלא-שולחן.

אורחת לא-קרואה, מארחת לרגע, היא מניחה עליו את ידיה לסמן את ראשיתו.

הרווח שממנה והלאה נעדר-מידה, משטח ללא גבול.

אין נושא שלא יוכל לשאת, אין שאלה שלא יוכל לסבול.


בשכבה במיטה שאינה רכה לא קשה, מבטה מופנה מעלה, זהבה חשופה.

לא מוגנת, לא מחפשת שליטה, לא צריכה אופק.

היא מוותרת על כל נקודות האחיזה.

נראה שהריקות מחזיקה.


רגע לפני שהיא נחטפת אל החלום היא חושבת:

חייב להיות כאן באיזה שהוא מקום חלון פתוח, מחשב את בריחתה.

היא לא תשאיר כל עקבות.

הלא-כיסא לא נשבר, מרק לא נשפך על הלא-שולחן, ריחה לא דבק בלא-מיטה.